202 | חומה ומסגד שם — "גריעת קו כחול" . איך ייתכן שהמנהל האזרחי אינו יודע למי שייכת הקרקע, או למי היא עשויה להיות שייכת ? כדי להבין, צריך לחזור שוב לתקופה העות'מאנית . השלטונות ניהלו אז את מרשם המקרקעין בשיטת "ספר ודף" : עסקאות נדל"ן נרשמו בספר עב כרס, בסדר כרונולוגי, דף אחרי דף . בכל פעם שנערכה עסקה, ניגשו הקונה והמוכר יחד ללשכת הרישום, והצהירו על פרטי העסקה — התמורה, מיקום השטח והיקפו, גבולותיו, שמות בעלי הקרקעות השכנות, דרכים סמוכות או נקודות ציון בולטות כמו עץ, סלע או מערה . לאחר הרישום, קיבל בעל הקרקע החדש "קושאן" — שטר בעלות רשמי . כפי שכבר הזכרנו בתחילת הספר, חוק המקרקעין העות'מאני וסיווגי הקרקע משמשים עד היום את הרשות הפלסטינית להשתלטות על קרקעות ביו"ש באמצעות "עיבוד וחזקה" . כאן, נבחן את השלכות המצב החוקי הזה על האזרחים — גם בלי קשר ישיר לפעילות הרשות או להקמת מדינה פלסטינית . מטרת הרישום מבחינת השלטונות העות'מאניים הייתה בעיקר מיסוי, לטובת קופת האימפריה . בעלי הקרקע חויבו במס לפי גודל השטח המעובד, והמס לא תמיד היה כספי — לעיתים הוא נגבה כחלק מהתוצרת החקלאית . רק מעט מאוד אדמו...
אל הספר