278 | המדינה אינה זמינה כעת כוח הממרכז אליו את כל החלקים וגורם להם לנוע בסנכרון סביבו, גם אם במסלולים שונים . כך פעל הדור הראשון להקמת המדינה : היו בו קבוצות שונות בתכלית, אבל לכולן הייתה מטרה אחת ברורה — להגשים את האתוס הציוני ולבנות מדינה . הסכנה מתחילה כאשר האתוסים מתרחקים זה מזה עד כדי כך שהם מפסיקים להיות "משלימים" והופכים ל"מתחרים", ואף ל"סותרים" . ברגע זה כיוון התנועה משתנה . על המרכז מופעל כוח צנטריפוגלי — כוח המאיץ את ההיפרדות של הקבוצות ואת התפרקות המערכת . ברוב המקרים, אתוסים סותרים אינם מובילים לפירוק מיידי . בשלב הראשון הם גורמים לקיפאון, שאנו נוטים לכנות בטעות "סטטוס- קוו" . בפועל, זוהי סטגנציה . החברה קופאת על שמריה, והקבוצות שומרות על יחסי כוחות קיימים ומנהלות מאבקים על "הסגות גבול" קטנות, במקום ליצור ולהתחדש . אבל כאשר התחרות מחריפה ומגיעה לעימותים על מנגנוני השליטה המרכזיים של החברה — כפי שראינו במחאה סביב הרפורמה המשפטית — המאבק מתעצם, הלחץ על המרכז גובר, והתהליך עלול להביא להתפרקותה הסופית של קבוצת האם . דוגמה לכוח צנטריפוגלי המפרק חברה ראינו בקמפיין "לנטוש את שיח ה...
אל הספר