מלחמת האתוסים | 263 השבת, ולא התרבות של תפוחי-זהב או תפוחי-אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו . ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו ? ״ ובהמשך : ״ . . . אתם יודעים רבותי כי גידול תפוח הזהב הוא דבר חשוב מאוד, אבל לא זה מה שמוציא מוניטין בכל העולם וקובע את מקומה של הארץ בתוך התרבות העולמית . רק מה שהעם מפריש מתוך חיי שעה לתוך חיי עולם שלו — ההפרשה העליונה הזו — היא חלקו לעולם הבא והיא חלקו לעולם התרבות לנצח . החיים העליונים זאת היא יצירה עליונה שניצלה בשטף הזמנים מן הכיליון . . . תפוח הזהב יש לו גבול לזמנו, הוא מרקיב אחר כמה שבועות, אבל העבודות הללו ( כינוס נכסי הרוח היהודיים ) לא מרקיבות . ״ הוויכוח בין ביאליק לקושניר נסוב על שאלה יסודית : האם יכולה להיות ציונות ללא יהדות . האם זהות ישראלית יכולה להתקיים כשהיא מנותקת מזהות יהודית . העמקה בשאלה זו חושפת שאלה נוספת : האם יכולה להתקיים יהדות ללא פרקטיקה, ללא "מצוות" . שאלת היחס בין הציונות ליהדות מלווה את ישראל מראשית לידתה, והזמן רק הקצין את העמדות בסוגיה . הדור הראשון שהגיע ארצה מן הגלות היה יהודי . הדור ...
אל הספר