בין שני שעונים | 133 והולכים . מטרתו אינה לשנות את העולם, אלא להבטיח את יציבות המערכת . הוא מאמין שהמשרד שייך לפקידים, לא לפוליטיקאים הזמניים, ושייעודו הוא למנוע מן השר הנלהב לגרום נזק בלתי הפיך למערכת שעליה הוא מופקד . סר האמפרי הוא אמן הדחיינות, הערפול והבירוקרטיה . הוא יודע שכל יוזמה "אמיצה" של השר ניתנת לסירוס באמצעות הקמת "ועדת בדיקה בין-משרדית", הטבעה ב"תהליכי עבודה סדורים", או פשוט עיכוב שקט — עד יעבור זעם . המאבק ביניהם אינו מאבק בין טוב לרע, אלא התנגשות בלתי נמנעת בין שתי תפיסות יסוד שונות של זמן ושל תפקיד . הדינמיקה הזו — של פוליטיקאי נמרץ וקצר-טווח מול פקיד סבלני וארוך-נשימה — קיימת בכל ממשלה . היא קיימת גם בישראל . רפאל, המנכ"ל הוותיק שכבר פגשנו בו בספר זה, הוא מעין סר האמפרי ישראלי . לא בהכרח במניפולטיביות שלו, אלא בוותק, בניסיון וביכולת האנליטית המאפשרת לו לראות את המערכת ממעוף הציפור . מתוך ניסיון זה, הוא מנתח את הקונפליקט הישראלי : ״הדרג הנבחר בא עם הבנה של השפעה בזמן מאוד קצר ונתון . הדרג המקצועי, חלקו הגדול, יושב שנים בתפקידו . ההתייחסות שלו אל שרים היא : ׳עברנו את פר...
אל הספר