פרק 2 : הפינוי הראשון [ 41 ] התקיימה בחדר האוכל של חניתה אסיפה דרמטית . היא נמשכה כמעט יממה שלמה . בתחילה מסר "החבר מישה" דו"ח מפגישת נציגי היישובים עם בן גוריון . מישה איש שלום היה סבו של דביר שני, ראש הצח"י של חניתה ודמות מפתח בקיבוץ במלחמה הנוכחית . בעקבות סקירת המצב המדאיגה, התבקשו כל החברים להביע את דעתם . התחושה הייתה כבדה, הרת גורל : חניתה, סמל ההתיישבות הציונית, עתידה להיות במדינה הערבית . "אווירת נכאים, חדר האוכל חשוך למחצה, אחדים בכו, דיכאון . על נטישה איש לא ידבר", סיפרה החברה סטלה . "לא תיארנו לעצמנו איך זה לחיות תחת שלטון ערבי . 'ללכת' לא עלה על דל השפתיים . אולי הרהור פה ושם . . . אמונה קטנה, ניצוץ — אולי פסק הדין ישתנה ונישאר פה, יישוב 33 יהודי בסביבה יהודית" . החבר אהרון סיפר כיצד נתקל באיבת הערבים כאשר היה רועה צאן . "קשה לקבוע דעה על שאלת החיים במדינה הערבית . מצד אחד מחייבים להתעקש ולא לזוז, אבל חייבים גם לקבל את הוראות המוסדות הלאומיים . אימצנו לנו סיסמה : 'לא נזוז מפה' . " החברה מינה הייתה עולה חדשה, ניצולת שואה . "אחרי כל הגלגולים בגיהינום ההוא, אחרי שחלמתי שם להג...
אל הספר