הסטואה והטרגדיות של סנקא

מבוא 30 הדי העיקרים הללו מוגבלים לעיסוק בזהותו של הפרט ובשני האיומים עליו : רגשות מופרזים וכפייתיים, כגון חמת זעם ותאווה ; והפחד מפני המוות . זעם מופרז וכפייתי הגובל בהשתבשות הדעת ( ברומית ira ו- furor ) , כמו זה שמניע את פעולותיהם של אטראוס ומדאה, למשל, והמנוגד לעיקר הסטואי של ׳התבונה׳ ( ratio ) , נידון בחיבורו של סנקא ׳על הזעם׳ . סנקא אינו מקורי בתיאור חמת זעם מטורפת שמובילה לקץ טרגי . גם ורגיליוס, למשל, מיטיב לתאר רגשות אלו בלב דידוֹוטוּרנוס, ואובידיוס מתארם ב׳גיבורות׳ . נראה שעיצוב הדמויות הנסערות הללו בטרגדיות של סנקא מושפע מהמסורת הספרותית יותר מאשר מעיקרי המשנה הסטואית . לעומת זאת, בַּיחס למוות יש בטרגדיות הדים רבים למשנת הסטואה, אם כי נקודת המבט שונה . הסטואה שמבססת את עיקריה על ׳התבונה׳ מלמדת שאין לפחד מן המוות, בין שיש חיים לאחריו בין שהמוות הוא חידלון מוחלט ( נשי טרויה, 3 – 40 ) . המוות הוא אפוא, לדעת הסטואיקנים, שחרור וגאולה, ובהתאבדות יש לראות פעולה חיובית, אם כי רק כשהמים מגיעים עד נפש . אנדרומאכה ( Andromacha ) , למשל, מתוך ייאוש מוחלט מנחמת את בנה אסטיאנאקס ( Astyanax )...  אל הספר