הארמית והערבית ותרומתן לפרשנות הפילולוגית למקרא 191 תמיד', 19 כלומר שויתי ה' וכו' כדי שמימיני לא אמוט . הדברים פשוטים וטבעיים כל כך בעיניו, שהוא אומר אותם בלקוניות עד שכמעט אין דבריו ניכרים בכלל הדיון המקיף בהוראות מילית זו במקרא . ואולי זו הסיבה שהמודרניים שהרבו להשתמש בפירושיו לא שמו לב לדבריו אלה . ואכן הפירושים המבוססים על השוואת הלשונות נקלטו במידה רבה בכתבי החכמים הסמוכים לדורו של ריב"ג כגון ראב"ע, רבי יצחק בן ברון ורד"ק . יש מאות השוואות או תוצאותיהן של השוואות בפירושים הפילולוגיים למקרא שעברו כחוט השני מדור לדור, למן רס"ג ורבי יהודה בן קורייש ועד הפירושים הפילולוגיים המודרניים . אך יש שהשוואות ותוצאותיהן נשתקעו ולא זכו להיקלט ולהתפשט . והנה בכתוב שאנו דנים בו לא נסתייע הדבר, והוראה זו שגילה ריב"ג לא זכתה לתשומת לב ראויה . ראב"ע אינו מוציא את כי מידי פשוטה, וכה דבריו : 'ובעבור ששויתי השם לנגדי מימיני לא אמוט שיסיר מהדרך הישרה' . והרי ראב"ע ינק הרבה מתורתו של ריב"ג אך משום מה לא שת לבו לפרש כתוב זה לשיטת ריב"ג . 20 ובדומה לזה רמב"ם בפירושו לכתוב במורה נבוכים ג, נא, בחלק ההערה, וא...
אל הספר