120 | מידת האדם אַהֲבָה . אֵין הִיא יוֹדַעַת עוֹד שֶׁאַהֲבָה מְפַלֶּגֶת, בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ קְרוּעָה, מְבַקֶּשֶׁת צוּרָה, לוֹבֶשֶׁת גָוֶן, מִשְׁתַּנָּה, מְטִילָה צֵל, מְסַנְוֶרֶת . יְדִיעת הֵעָדֵר מְכַסָּה עַל הַקִּיר, הַיָּפֶה מְהַדְהֵד בִּשְׁתִיקָה : NOLI ME TANGERE ( ג ) צְלָלִים בְּלִי כָּנָף אוֹ תְּפִלָּה אָנוּ דּוֹהִים מוּל הַחֵרוּת . מַרְאוֹת הַצֶּבַע שֶׁל נַפְשְׁךָ, אָח, חוֹתְמִים אֶת הַצַּעַר . הַחַלּוֹן הַצַּר תּוֹחֵם אֶת הַשָּׁמַיִם . הַתָּאִים שׁוֹתְקִים עַד תְּכֵלֶת רָקִיעַ . אֲבָל בִּמְעוֹף הָאָדֹם נִפְרָשׂ לְאֵין קֵץ קֹצֶר יָדֵנוּ - - - הֵן לָנוּ רָצוֹן חָפְשִׁי וְחֹפֶשׁ בְּחִירָה אֲבָל אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים מִתָּא לְתָא עַד שֶׁכָּרוֹז מוֹדִיעַ עַל תֹּם הַנֶּצַח וְאָנוּ שָׁבִים אֶל עֲרִיסַת הַשָּׁנִים . הֵיכָן הוֹלְכִים הַצְּבָעִים עִם חֲשֵׁכָה ? צְלָלִים צָרִים עַל הַגֶשֶׁר .
אל הספר