פרקי מדבר | 59 לֹא אֵדַע . כְּכֶלֶב עִוֵּר שִׁשָּׁה יָמִים בַּשְּׁמָמָה סָבַבְתִּי וּבְעֶרֶב הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִפְקְחָה עַיִן בַּאֲפֵלַת סֶלַע, וּמִיָּד כָּרַעְתִּי לִשְׁתּוֹת, וַעֲדַיִן אֵינִי מַאֲמִין, וְהִנֵּה קַרְנֵי אוֹר אַחֲרוֹנוֹת מִבֵּין שִׁנֵּי הָאֶבֶן נוֹרוּ וְצֵל מִן הַמַיִם נִבַּט בִּי . מִי, אוֹ מָה, כְּרוּחַ קְלִילָה נֶעֱלַם וְנוֹדַע לִי שֶׁאֵינִי לְבַדִּי . הַשֶּׁמֶשׁ הִצִּיתָה הַסֶּלַע, כְּחוֹמַת אֲנָךְ בּוֹעֶרֶת הָיָה . צֵל הַצַּיָּד אָבַד, קוֹלוֹ לְבַד הִמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ מִפְלָט . הֵרַמְתִּי אֶת רֹאשִׁי ( סִפֵּר ) הַקּוֹדֵחַ עֲדַיִן, הַנּוֹטֵף מַיִם, כּוֹרֵעַ הָיִיתִי וְהַסֶּלַע נִשָּׂא מֵעָלַי כְּעוֹלֶה לַשָּׁמַיִם . אֵי-שָׁם בַּמֶרְחָק בָּהֲקוּ גְבָעוֹת לְלֹא שֵׁם, קָרְאוּ בִּקְצֵה יְשִׁימוֹן, בְּקֵץ הַדְּמָמָה, 60 | מידת האדם אֲבָל לְיָדִי דָּבָר לֹא נִשְׁמַע עוֹד . הֵד שֶׁדִּמִיתִי לָחוּשׁ כֹּה קָרוֹב, מַמָשׁ בְּגַבִּי, כְּאִלּוּ נָפַל מַשֶּׁהוּ קַל וְשָׁבִיר, אוֹ נִתְּרָה אֶבֶן קַלָּה, נֶעֱלַם . אִם הָיָה, לֹא נוֹדַע עוֹד . כָּמֵהַּ חִפַּשְׂתִּי ( הוֹסִיף ו...
אל הספר