[ יג, 54— 48 ] לשון מקרא ולשון חכמים בדרשה אחת 211 45 . ויש זיקה לא שקופה למקרא, היינו התואר אינו נסמך על פסוק המדבר בבעל התואר, כְּמָה שאמרנו על "נח ראש לנמלטים" . הדרשן הגדירו כך אף על פי שהפועל נִמְלַט לא נאמר עליו במקרא . אבל משהחליט לכנותו בתואר הזה משך את הפועל ממקום אחר בספר בראשית . 51 וכך גם התואר "עתניאל ראש למחלקין", כיוון שהוא הראשון שמקבל נחלה בחלוקת הנחלות לפי שהיה פעיל בכיבוש קריית ספר, הוא כונה בתואר הזה, שכן ספר יהושע מציין בפירוש את מעשה חלוקת הארץ, ועתניאל שותף במעשה החלוקה . 52 46 . זיקה מיוחדת למקרא בלשון ניכרת היטב במיוחד בשימוש בפועל קוֹנִים — "המן ראש לקונים" . כאמור הפועל קָנָה לא נזכר כלל במעשה הקניין של העם בידי המן מאחשורוש, אבל הוא משתמע מהלשון נִמְכַּרְנוּבדברי אסתר . 53 לענייננו כאן תודגש הזיקה המיוחדת למקרא בעובדה שרבי ברכיה לא אמר "ראש ללָקוֹחוֹת" או "ראש ללוקחים" כמתבקש בלשון חכמים, שבה עשיית קניין מובעת בפועל לָקַח . הדרשן כדרכו העדיף [ כמעט ] תמיד לנסח את התארים בלשון המקרא, וכך עשה כאן כשהגדיר את המן "ראש לקונים" . 47 . כאמור, הצורה יְצוּרִים בכינוי...
אל הספר