אֵי/אִי

[ ה, 19 — 22 ] שני מבעים מנוגדים בלשון חכמים שנתערבבו 77 כאמור תהליך ההפלולוגיה במבע השלילה אֵי אֶפְשָׁר התרחש בשל דמיונן הפונטי של התנועות צירי ( אֵי ) וסגול ( אֶפשר ) — שתיהן נהגות כגוונים שונים של התנועה [ e ] . 40 20 . עם זאת כבר בימי הביניים רווח גם הניקוד של מילית השלילה בחיריק — אִי . מעידים על זה המחזורים מאשכנז ומאיטליה . 41 מסתבר שהניקוד אִי הוא מעשה תיקון על פי לשון המקרא . התיקון מבוסס על הבנת המילה אִי כמילת שלילה בהיגד "יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ" ( איוב כב 30 ) וגם כרכיב הראשון בשם בנו של פינחס בן עלי הכהן — איכבוד : "וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד 42 לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל" ( שמואל א ד 21 ) , "וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן ה' בְּשִׁלוֹ נֹשֵׂא אֵפוֹד" ( שם יד 3 ) . 21 . הצורה אִי, המצויה במחזורי אשכנז ובמחזורי איטליה שהיא תוצאת התיקון הנזכר, הכתה שרשים בלשון, והיא המהלכת היום בעברית החדשה בדיבור ובניקוד 43 תמוה הדבר שהניקוד הזה הגיע גם לדרום תימן ואפילולא רק בצירוף אִי אֶפְשָׁר . 44 היא הפכה תחילית ...  אל הספר