דברי סיכום וחתימה

[ ד, 26 — 28 ] 70 מחקרים בל"ח ( ד ) כלומר אינה שם עצם . משמעה הוא 'ראשונות', כלומר מדובר בשם תואר . אף שמבין טובי העדים מעידים על הגרסה תְּחִלּוֹת רק כתבי היד פר ו ד"ר , אין לבטל את ערכה . כמובן, לא אמרתי בזה שמדובר בצורה שנהגה בלשון חכמים בהיותה לשון חיה, מדובר בצורה שעלתה בתהליך המסירה . ופעמים הרבה זה טיבה של לשון חכמים המתוארת במחקר . 27 . העניין השני עסק בצירופי הסמיכות 'תַּשְׁמִישׁהַמִּטָּה', 'מְגִלַּת תַּעְנִית', שבהקשרים מסוימים במשנה היה הסומך מובן מאיליו, ועל כן הובא רק הנסמך כצורת הנפרד . בשם תַּשְׁמִישׁאין הבדל בין צורת הנפרד לצורת הנסמך, אבל ברור שבביטוי "כָּל תַּשְׁמִישׁ וְתַשְׁמִישׁ" מדובר בשתי הופעות של צורת הנפרד . ומכיוון שמדובר על תשמישים שונים השם בא בשתי ההופעות בלא ה' הידיעה . בצירוף מְגִלַּת תַּעְנִית, משנשמט הסומך באה צורת הנפרד . ומאחר שמדובר במגילה אחת ידועה, כחיבור בן כמה וכמה דורות, צורת הנפרד מיודעת — הַמְּגִלָּה ( המגילה ) . 28 . סוף דבר : מדובר בתופעה ידועה בלשון — החיסכון בלשון . במקום שהדובר מודע למבעיו ( ואין צריך לומר את המובן מאיליו : החכמים שחיברו א...  אל הספר