| תום נבון / לִבּוֹעֵר 290 יריב מאזין לה בעיניים פעורות, כפי ששתה מפיה בבית הילדים את סיפורי האחים גרים . מרים ממשיכה : "אחרת הדברים אצלכם, ילדינו . מכם העלמנו את אושר ילדותנו מבלי לפצותכם בדבר אחר . חסרים אתם אותם המושגים כה שהיו קדושים לנו . זרה לכם עצם המילה קדוש" . כו מרים משיבה ברוגע : יריב נבהל לפתע : "מרים, איני מאחר לעבודה ? " "אל לך להירתם לעבודה בלבד . עליך לפתח סגולותיך ותכונותיך הנפשיות . יש אושר רב בלימוד . חסר לנו המעוף הזה המעשיר ומאשיר [ כך ! ] אותנו, הנותן לנפשנו כנפיים, העוזר לנו למצוא אור ושמחה בחיים היום-יומיים כז האפורים" . מן התהום קורא לו קול עמום : "יריב, נחפור באר, ובה אספקלריה של כח הוא מטה אוזנו לקול המהדהד : "רד הלום ! אולי בחופרנו נמצא השמיים" . מתחת לכל היגון שבמציאות האפורה מקור מים חיים" . כעת הוא מזהה את קולו של יערי . הבאר עמוקה וחשוכה ויריב אינו רואה את תחתיתה, ממנה בוקע הקול . הוא קורא פנימה : "היזהר ! אם תגיע לאבני שיש טהור, כט יערי עונה : "לא עלינו המלאכה לגמור . דורותאל תאמר מים מים" . הולכים בדרכם וגוששים באפלה . . . אך אפילו לא נוכל להתפרץ בבת א...
אל הספר