פרק ט. סוד העיבור

| תום נבון / לִבּוֹעֵר 256 כמה ובמה השתנה הכתוב, כדי לאבחן את בנו, עימו לא החליף מילה זה חודשים, עד כמה החמיר מצבו . לאחר שני עמודים הוא מוכרח לעצור, נסער ומותש . חזר לאחור לעיין בעמוד השער, שם נכתב : "כל הדמויות — יצירי דמיון . כל המאורעות — ילידי חלום . לחיים הממשיים אין בדפים אלה כל אחיזה" . "שטויות ! " הפליט לעצמו בקול, "אין זו אלא אוטוביוגרפיה חולנית במסווה של ספרות" . יצחק נזכר בהודאתו של יריב עצמו במונולוג העיתונאי שלו מלפני שנתיים : "הספר הוא רומאן עם הרבה הסוואות ודמיון חופשי, שיצירת ספרות מאפשרת ואפילו דורשת . אבל, את הקווים המחברים לא קשה לזהות, 587 והמחבר, כלומר אני, לא התכוונתי שלא יזהו אותם" . לא ידוע כמה מקוראי פלג צלחוהו עד תום . אך כל קורא שידע משהו על משפחת בן-אהרון, אפילו רק פתח עמודיו הראשונים ומיד זיהה כי האב בסיפור, יודק'ה, אינו אלא יצחק ; האם, תקווה, היא מרים ; והדובר, פלג — יריב . יודק'ה, היהודי השב ליהודה, מייסד הקיבוץ ומנהיג התנועה, הוא סמל הציונות . תקווה זוגתו היא סמל התקווה האוטופית . בנם המשותף נועד להיות התגלמות ההגשמה : "פלג נולד לאריסטוקרטיה של לוחמי 58...  אל הספר