שורשי הי נ יק ה | 193 חיים איחוד כתב לחבריו 'הזמנה לבכי' : "נבכה על השכולים החדשים ועל האלמנות החדשות ועל היתומים החדשים . . . על האשליות שנופצו . . . ונרחם על עצמנו, כי אנחנו ראויים לרחמים . דור אבוד שכמותנו לעם מיוסר בארץ אוכלת יושביה" . לוטה אהרון, ששכלה שני בנים במלחמה, השיבה לו : "לא, ארנון — אני לא מסכימה איתך . אני אימא של דודו ושל חנוך — והם לא היו מסכימים איתך . לא לבכות הם היו רוצים לראות אותנו . . . נשב כולנו . . . ונחשוב ! . . . לא על 'מחדלים' . . . נחשוב — איך ממשיכים . . . איך צריך לבנות חברה, עם, מולדת" . גד אופז קרא אף הוא ל"היחלצות לעשייה יוצרת", ומוקי שאל האם עליהם "לעסוק בפוליטיקה" . את יורם בוטניק, חברם של גד, מוקי ויריב למערכת שדמות , החזירה המלחמה לברנר : "זהו הכרח לנו, ריאלי ונפשי . . . להצטייד באותו 'אף-על-פי-כן' ברנרי, באותו אופטימיזם 427 ויריב ? יריב תרם לחוברתקודר הנולד לעיתים מתוך 'הוויה של קוצים'" . את קינתו על אחיו הטנקיסטים . וכך חתם אותה : אחרי מהומת ההפתעה, אחרי הערפל וההלם המחשמל, השמיים מתבהרים, ומתוך העומק נחשף משהו, מתפענח דבר-מה . מבעד למסך השקט שנ...
אל הספר