| תום נבון / לִבּוֹעֵר 158 אך הוא לא נכנע . היצירה הייתה לו "כצורך המעבר אל דרך חיים אחרת מבחינת חיי הנפש והרוח" . כמו ספרו הראשון, נועד גם זה בעיניו להיות האחרון : "ספר שני ואחרון . קודם כול אחרון . חריצת דין שאחריה 350 "ייתכן שייקח שנים תיוותר רק זכות ההתבוננות ממרחקים על החיים" . רבות", ידע . גם למגרעותיו ככותב, המהדהדות את הביקורות על הקרב , היה מודע : "ושוב אותו פגם ידוע, כשהווידוי האישי מבקש לכפר על כל המגרעות האמנותיות מכוח הטענה לכנות" . האמנם ספרות יפה הוא כותב או וידוי אישי נטול יופי ? * באותן שנים התייסר יריב לא רק בינו לבינו מול שולחן הכתיבה, אלא גם מול יריבים רבים . גם לאחר שפנה ליצירה רוחנית לא נטש יריב את 351 יריבו הגדול בעיצוב דרכו החדשה היה מאבקיו התנועתיים והפוליטיים . אמנם קודם כול הוא עצמו, אך דרכו זו זימנה לו בני-פלוגתא על כל שעל, במשק, בתנועה ובמדינה . גם כלפי חבריו ושותפיו לדרך גילה לא פעם יריבות . מאבקו הראשון התחולל במשקו שלו, גבעת חיים מאוחד . ב- 1969 , לאחר שהשלים את עריכת בין צעירים , דרש יריב מהמשק "ימי אמן" לצורך המשך כתיבה ועריכה . עמרם הישראלי, ידידו ושו...
אל הספר