פרק ג. הקרב

| תום נבון / לִבּוֹעֵר 96 לגבי גורל האדם העברי בימינו, אם כי מי שקרא [ בזמנו ] את 'כגדי בחלב אמו' . . . צריך היה להיות מוכן לכך . . . בהיאבקות על הנפש והזהות העצמית נועד מקום מרכזי ליחסי הדורות בקיבוץ . . . ראייתו של יריב היא קשה, קיצונית ומעוררת הרהורים נוגים, ואם יש בקרב הצעירים שכך רואים, שירת הספר שירות חשוב בהעמידו אותנו על מציאות נפשית זו . . . עדות קשה, מביכה, מקוממת . החברה הוותיקה לילי ראתה לנגד עיניה חבר צעיר המצפה לדיאלוג אך עלול למצוא עצמו נידון במשפט חברים . לילי לא נטרה טינה ליריב על כך שלפני שנים ספורות, כמזכיר, תקף בחריפות את הצעתה לשבות מעבודה ביום הכיפורים . בנדיבות נחלצה למלטו מדיון אישי בו במקום בספרו : "לנו, לחברי גבעת חיים, נשקפת הסכנה לחפש בספר את האישי מדי, לראות בו מעין ספר זיכרונות, לחטט, לנחש" . הספר עורר אותה למחשבות, ו"אשרי האיש היודע לעורר מחשבות" . עבורה, "מחריד הוא המצב של חוסר קומוניקציה של הגיבור . . . מה רבים אלה המתהלכים בתוכנו בודדים, גלמודים, מחכים לפנייה המסלקת מחיצה, לנקישה בדלת, להזמנה, לשיחה . . . " החבר הרברט התחיל את דבריו בגילוי נאות . בתור ...  אל הספר