לאחר העלייה ארצה | 281 אווירה רצינית מוזרה, שהייתה מטרידה . שאלנו : מדוע ? מדוע יהודי ארץ ישראל המאושרים כל כך רציניים, אפילו קצת עצובים ? הם מביטים בהשתאות על החברים העליזים שלנו ולא יודעים מה להגיד ובאיזו עמדה לנקוט בקשר לכך . הם תיארו לעצמם, לפני שפגשו אותנו, שנהיה אנשים עצובים שכן כל אחד נושא מטען כבד של שנות ייסורים במחנות ריכוז, כל אחד מתאפק מלצעוק : ׳יהודים, רצחו את אימא שלי, את אבא, אחות ואח, נשארתי לבד, יתום נואש לכל חיי׳ . כך חשבו בארץ ישראל ורבים מתפלאים ומשתאים אפילו עכשיו : איך האנשים האלה כל כך מלאים באנרגיה ואומץ להשתייך לקבוצה מאורגנת שיש לה תוכניות נועזות ומהפכניות ? גם כאן באפיקים הם התפלאו : ׳מאין השמחה אצל האנשים האלה המאפשרת להם קלות כזאת של בדיחות ושמחת חיים ? ׳ בו בזמן גם אנחנו התפלאנו : ׳מדוע רצינות כזאת, מצב רוח לחוץ אצל החברים מאפיקים ? ׳ דיברנו על כך פעם עם המורה שלנו מרדכי [ מרדכי דקל שלימד עברית את הקבוצה ] והוא אמר : ׳הם לא ידעו איזה מין אנשים אתם תהיו . הם רק ידעו דבר אחד : יש לנו המון צרות ועכשיו אנחנו מגיעים עם כל זה . האם מישהו יכול ללכת ביום כיפור בפנ...
אל הספר