211 תיאולוגיה פוליטית ומדע הפוליטיקה החדש | ג'ון מילבנק מעשי האדם ואת החברה כתחומים של כוח אוטונומי ופורמלי בתכלית . הסוציולוגיה משליכה את המוטציה המסוימת הזו של הנצרות חזרה אל מקורותיה, ואפילו אל התנ"ך . היא מפרשת את התמורה התיאולוגית שהתחוללה ברגע הולדתה של העת החדשה כ"רפורמציה" של ממש, המגשימה את ייעודה של הנצרות להניח לרוחני להיות הרוחני, בלא התערבות ציבורית, ולהניח לציבורי להיות החילוני, בלא דעות קדומות פרטיות . אבל פרשנות זו מניחה, באופן בלתי מתקבל על הדעת, שהתיאולוגיה החדשה פשוט החזירה את הנצרות אל מהותה האמיתית באמצעות סילוק של כמה הגבלות כנסייתיות מקודשות מרגיזות ושגויות על השוק החופשי של החילוני . ואילו בפועל, התיאולוגיה החדשה הזו מיסדה כלכלה שונה לחלוטין של כוח וידע ונדרשה להמציא את "הפוליטי" ואת "המדינה", בדיוק כפי שנדרשה להמציא את "הדת הפרטית" . הבנה זו צריכה להכתיב את האופן שבו אנו תופסים את התיאוריה החברתית הראשונה שהתיימרה להיות "מדע", הלוא היא "מדע המדינה" . בכתביהם של גרוטיוס, הובס ושפינוזה, המחשבה הפוליטית רכשה מעין "עצמאות" מפוקפקת מאוד ביחס לתיאולוגיה . אבל היציאה ...
אל הספר