על הכינוי אֵי־מִי

עומר ולדמן 134 שושן או מילון חידושי שלונסקי ( אבן-"מישהו" לפי מילון אבן – מי"-"אי ; אם כי שלונסקי התנגד להגדרה זו, וראו 25 ; כנעני תשמ"ט : 53 : 3002שושן- הוא חלק מדפוס יצירה לשונית שמזוהה עם שלונסקי : שימוש בתחילית – להלן ) " לסיתום . הבסיס לשימוש זה, כפי שנראה, נשען בגלוי על יסודות בעברית-"אֵי הקלסית ובלשונות אירופה, ובסמוי על מקור ששלונסקי לא מיהר להזדהות איתו . פעם" ששיוכם לשלונסקי מוטל-שם" ו"אי-רוב התחדישים האלה, למעט "אי בספק, לא נקלטו בעברית המדוברת ולא נפוצו בעברית הכתובה . " בשני מאפיינים לפחות : ראשית,-מי" נבדל משאר תחדישי "אֵי-"אי בבסיסו יש כינוי גוף ולא מילת זמן או מקום . שנית, הוא נוצר כשצורן הסיתום טרם היה כה נפוץ . – שהוּא"-שהוּ" או "-" – שהתקבל בעברית הכתובה והמדוברת כך לפחות במקרה של "מישהו", מעין בבואה עברית ל"מאן דהוא" שדחקה את בין שהתכוון לכך ובין שלא, שלונסקי הכניס 2 מי" גם בלשון הכתובה . -מקום "אי מי" לעברית כשטרם התבססה בה מילה אחרת במשמעות זו . לכן הוא לא-את "אי מילא רק מחסור פואטי אישי אלא גם מחסור לשוני רחב יותר . מחסור שלכאורה יכול היה להתמלא בתחדיש שלו ולא במ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד