פרק ו: פי שניים ברושים זקופים עטופים בתוגה אפלולית

167 פרק ו • פי שניים והכריות שוב ופניהם אל הקיר . אבל לא יעלה ביד מפקד האולם להשתמש בתבונתו שלו כדי לפתור בעיה : לערוך מחדש את המושבים כך שלזה היושב בסמוך אל הדלת יימצא מקום אחר, שבו לא יהיה כל היוצא והבא יוצא ובא בתוך מוחו ממש . האנשים בעולם ( הסמסרה ) , למעט אלה העשירים, הם כה עייפים, כי כל העת הם נאבקים בחייהם בכוחות גדולים, עלומים, של תאגידי ענק, עד שכל מחשבה שאינה מַחֲשֶׁבֶת הפרט – הנחשבת במאמץ מר, בכורח הצורך להיחלץ מאיזו צרה אחת מיני רבות, מאיזה חשבון של חובה שמכריע אותם – אין כוחות לחשוב אותה . מורך רוח ומורך מחשבה, רוח רעבה, רוח נמוכה מנשבת על פני תהום . We are all one mind . לכן אחרי שני סיבובי ישיבה פניתי אל המורה העברי, זה השני בהיררכיית הממונים על הרטריט, אותו האחד היחיד שעליו אני סומכת, ואחר כך, ממש לפני הישיבה הבאה, הניע הוא את האולם כולו ומצא פתרונות . אני שמחתי בחלקי, אף שהצטערתי עוד על היותי ישובה על כיסא ולא על הכרית כדרכי מימים ימימה . והיה רגע אחד בעודי תולה עיניי בקיר, רגע אחד שבו הדבר הפנימי הנסי התרחש, ודעתי התיישבה במקום אחד שקט, ואמנם לא חדלתי מהרהוריי אבל הרה...  אל הספר