126 על מצבה העגון של הרוח בסיפורי ש״י עגנון • אסתר פלד ובכן, רגע הפרידה ; יוצאים מבית הדין וכל אחד צריך ללכת עכשיו לדרכו, ואולם רגע הפרידה נהפך לרגע של תשוקה . כך לפחות אצל מיכאל הרטמן . זה עתה התיר את אשתו לכל אדם והנה הוא אומר לה אל תלכי עימהם . מתוך שהתיר אין הוא מתיר, אלא ההפך הגמור הוא הנכון : אמנם גירש אך לא התיר . והיא נענית לו ; אבל דומה שהיא נענית מתוך רפיסות, מתוך יגיעה, כי אינה יודעת להיות לבדה . כבר בפתח המערכה הראשונה אנחנו עדים אם כן לאקט, האקט של מיכאל שאומר לה אל תלכי עמהם . אדון הרטמן, פתאום הלב שלו פועם . ויחד עם הפעימה שלו, פועם גם ליבנו שלנו ; פעימה קדומה מתעוררת גם בלב הקוראים, בלב הקוראות ; הוי, מה עומד לקרות ? ושני המחזרים הלא-מי-יודע-מה של טוני מפנים את הדרך לפני תשוקתו הבעלתנית של מיכאל הרטמן . אחד מהם ממלמל, "דבר כזה לא ראיתי מעולם" . והאחר אומר, "בחיי סנדלו של האפיפיור, על כגון זה היה מוחמד מנענע זקנו . " 142 מה עניין שתי הדתות המונותיאיסטיות הללו, הנצרות והאסלאם, לכאן ? סנדלו של האפיפיור וזקנו של מוחמד מופיעים כאן הופעת אורח קצרצרה, שאינה מהדהדת בהמשך הסיפור...
אל הספר