111 פרק ד • עגונות להכניס את האי-סדר לסדר נמצאת לרגע בידי הרב . והוא תופס אותה – הוא תופס מה קרה ורוצה לתקן . זהו תפקידו של רב, והרב הזה אכן מנסה לעשות את תפקידו . גבולות הסדר נעשים לרגע אחד חדירים לחלחול של המשלב המיסטי . אבל רק לרגע אחד ; כי כאן נכנס לפתע יסוד עלום שלא מאפשר את התיקון הזה : ולא מצאוהו ! נגנב או נגנז או נתעלה למרום . אין לנו אלא לשוב אל הפתיחה, שם ראינו מכשול – בולט החוצה מתוך הטקסט בעל הרצף הסיבתי-מוסרי של מדרש שיר השירים – אבל פעמים יש שמכשול רחמנא ליצלן מתרגש ובא . וכפי ששמנו לב, המכשול הזה אינו קשור בקשר סיבתי הדוק אל התנהגות לא מוסרית, כי אמנם לפני כן ואחרי כן מדובר בהתנהגותה הלא מוסרית של כנסת ישראל, כלתו של הקדוש ברוך הוא, אבל לפתע קופץ הטקסט אל "מכשול" עמום ומופשט, מכשול שאינו בהכרח כישלון מוסרי, אלא מכשול מן הסתם . וכאן בפרק הרביעי מופיע המכשול הזה במלוא הדרו – הארון פשוט נעלם ואין ביד איש לתקן את המעוות, ויתרה מזו, אולי אף נתעלה למרום . הארון פשוט נעלם ! מין דליגה שכזאת, קפיצה סתומה, לגמרי לא לוגית, לא קשורה ברצף הסיפורי, שהמספר אינו מתחייב כלל להכניסה לתוך ...
אל הספר