55 פרק ג • שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו לפי תיאוריית הקבוצות של הפסיכואנליטיקאי ווילפרד ביון, 63 הקבוצה האנושית אינה נוטה במיוחד להתפתחות . יש לה אינטרסים שקודמים להתפתחות, למשל האינטרס הפשוט, המנוגד להתפתחות בהגדרתו, של שימור הקיים . חבר בקבוצה שומר על המקום שלו בקבוצה, יהודי רוצה את המקום שלו בקלויז, והמקום שלו קבוע . אלא שמקום קבוע מעיד על קיבעון, כלומר, שימור הקיים הוא אינטרס אנטי התפתחותי בהגדרתו . ומשה פנחס זה מתיישב לו באיזה מקום ומתבקש לפנותו אחר כבוד, כי המקום הזה שייך למישהו אחר . ושלא כמקובל אין הוא מציית מיד כפי שנוהג אדם זה מקרוב בא, אלא קורא תיגר ואומר "תורה אינה ירושה" . ביטויים אחדים מעניינים יש הקשורים לענייני ירושה : "בני חכמים", למשל, הוא ביטוי המבטא ירושה, גם "בת הגביר" הוא ביטוי המבטא ירושה, וכיסא קבוע בקלויז הוא ירושה, ואילו לימוד תורה – משמע, למידה והתפתחות – הוא זר לירושה, כלומר לקיבעון של המעמדות והייחוסים . ובגלל שר' משה פנחס מצביע על האמת הנסתרת של עירנו, הרי הוא איש קשה, כי מי שמערער סדרי עולם בעירנו, או בקבוצתנו, או בחבורתנו, מי שאינו מקבל עליו את דין הקבוצ...
אל הספר