36 על מצבה העגון של הרוח בסיפורי ש״י עגנון • אסתר פלד בפרק השני מתרחב עוד תיאור צדיקותו של רפאל, שקם בחצות ונותן אפר על ראשו ובוכה על בית המקדש ועל הצדיקים שנשרפו ועל הגלות ועל השעבוד . אחר כך הוא לומד עד הבוקר ואז טובל ומתפלל ואחר כך עובד . "כל היום סגור ומסוגר בתוך ד' אמות של תורה," 33 זה סיכומו של עניין . ועולה על הדעת רשב"י בתוך המערה, אוכל חרובים ולומד תורה ולא נזקק לדבר אחר . אלא שלא כרשב"י, שישב במערה עם בנו – רפאל יושב עם אשתו ; ומרים אשת רפאל עצורה מִבָּנִים, והיא מסוגרת, אולי בעל כורחה, באותה מערה רוחנית עם רפאל אישהּ . העצורה הזאת, שהיא עצורה מבנים, עצורה במעצר בית . כשהיא מתפנה מעבודת הבית והאיש, היא תופרת מלבושים ליתומים וכדרכם של עצירים היא מפנטזת . כשהיא תופרת היא מפנטזת על הילד שאין לה, שבשבילו היא כביכול תופרת . מרים עסוקה מאוד בכך שאין לה בנים, אבל היא עוצרת את כאבה בתוך ליבה ואינה אומרת דבר לבעלה . ובעת שהיא תופרת, מגביהה עיניה אל בעלה, ואנו מגביהים מבטנו יחד איתה, והמספר מתאר לנו את רהיטי הבית, את הארון ובתוכו שמלת הכלולות של מרים, ואת מעשה הרקמה הנתון על כותל המזרח...
אל הספר