מבוא

10 על מצבה העגון של הרוח בסיפורי ש״י עגנון • אסתר פלד ממנה אבל חי בארץ הזאת, שמאלצת תמיד, ובפרט בעתות משבר כמו זה שמתחולל עכשיו, לשוב אליה באהבה ובכעס . יכולתי להתבונן אל תוך נפשי ולהתגעגע אל היראה השלמה שפעם היתה לי, ואחרי שהיתה, אי אפשר לשכוח אותה לעולם . יכולתי לעמוד בתווך, כדמויות רבות בסיפורי עגנון, בין היותי חילונית לבין היותי מאמינה, לקרוא על הספק הכוסס-תמיד, על האין-נחמה של מי שהיהדות שזורמת בתוך הדם שבעורקיו אינה מניחה לו, על האהבה ליהדות זו ועל הניסיון להשתחרר מכבליה, רצוא ושוב . הסיפורים שבחרתי לעסוק בהם כאן נבחרו מתוך אינטואיציה . "פי שניים", למשל, נראה לי בתחילה כסיפור חידתי שאיני מבינה והוא אטום בפניי, ולכן בחרתי בו . את "האדונית והרוכל" הכרתי משחר נעוריי ; כתבתי עליו עבודה בקורס לתואר הראשון בפסיכולוגיה, אצל פרופ' עמנואל ברמן . הטקסט שכתבתי אז אבד לי, אבל הסיפור נחקק בנפשי . "והיה העקֹב למישור" נבחר בשל שמו, המחזיק בתוכו את הפסוקים מירמיהו וישעיהו – כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרֲכָסִים לְבִקְעָה, מספר ישעיהו, פרק מ', פסוק ד'...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד