ההרס היצירתי של הציונות 179 למשנה ולתלמוד, התגבשות סדרי התפילה והקמת מערכת חינוך מתקדמת . ירושלים ובית המקדש היו מרכז חיי האומה ומוקד רוחני שמשך עולי רגל מכל רחבי העולם היהודי . הורדוס, מצידו, הפך את המקדש להיכל מרהיב, אחד מפלאי תבל של העולם העתיק . המערכת הייתה יציבה ומוצלחת כל כך עד שנדמה היה כי היא נצחית . הצלחת העם היהודי, במישור החומרי והרוחני כאחד, הוסברה בין השאר בזכות ההשגחה האלוהית על עם ישראל . אך מתחת לסיפור ההצלחה החלה להתפתח אט-אט דביקות קוגניטיבית מסוכנת של תחושת אלמוות . במשך דורות ארוכים, כל איום על ירושלים ועל בית המקדש התפוגג : אשור לא הצליחה לכבוש את ירושלים . בבל גירשה את העם, אך הוא שב במהרה ובנה את בית המקדש מחדש . החשמונאים הצליחו להדוף את הלחץ ההלניסטי, ולמרות עוצמת האימפריה היוונית כוננו ממלכה עצמאית חזקה . מאות שנות היסטוריה גרמו לעם היהודי להאמין שהוא בלתי שביר . הפרדיגמה הייתה פשוטה : כל עוד יש מקדש פעיל, כהונה מתפקדת וקורבנות יומיים, כל עוד לא חוזרים על החטאים שהובילו לחורבן בית ראשון, ובראשם עבודה זרה, ירושלים לא תיפול . סימנים מקדימים לאי-התאמה של התפיסה ...
אל הספר