להניע את ההיסטוריהח נביאים, חלוצים והולכים בתלם 59 בדומה לגוף האדם השואף לשמור על טמפרטורה קבועה ומאזן יציב, מערכות גדולות נמנעות משינויים מרחיקי לכת המפריעים את תפקודו התקין של ההומאוסטזיס . אך עם הזמן הפערים מצטברים, ובסופו של דבר הם מגיעים לנקודה קריטית . בנקודה הזו, הפרדיגמה, שבעבר הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם, הופכת לכלא רעיוני, מונעת מהקהילה להסתגל למציאות החדשה ובכך גוזרת עליה כליה . ככל שפרדיגמה מסוימת מצליחה יותר ומניבה פירות ממשיים, כך גדל הפיתוי להיצמד אליה בחלוף הזמן גם כשהיא כבר אינה רלוונטית . ההצלחה יוצרת תחושת ביטחון, הביטחון מוביל לשאננות, והשאננות מובילה לחורבן . לרעיונות יש תאריך תפוגה, והצרה היא שבניגוד למוצרי צריכה, תאריך התפוגה הזה אינו מודפס . הרגע שבו רעיון מאבד תוקף הוא ערטילאי וחמקמק . הדפוס שתואר לעיל מבוסס מבחינה מדעית . תומאס קון, אחד ההיסטוריונים הגדולים של המדע במאה ה- 20 , הראה בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" כי תפיסות מדעיות אינן מתקדמות בקו ישר של שיפור מתמיד, אלא צצות בעקבות משברים גדולים וחריגים, המאלצים את החברה להחליף פרדיגמה אחת באחרת . הסיבה כי קהיל...
אל הספר