אנחנו, המשרתים 94 יקיצה : ראשית הציונות חורבן הבית השני הוציא את העם לגלות, וערך האחריות הלאומית, שהיה שחוק כבר בימי הבית, נשכח . במשך דורות רבים, בצרות ובתלאות שעברו היהודים בארצות השונות, הם שמרו אמונים זה לזה, דאגו למשפחה, לקהילה, ליהודי שבא מרחוק . הם יצרו, כתבו, העמיקו, בנו קהילות מפוארות ונאחזו בשפה הקושרת ביניהם תמיד : ההלכה . אך אובדן הריבונות השכיח מהם את היכולת לחוש תחושת חובה לאומית . היהודי שבגלות, המפוזר על פני תבל, חי מבחינה לאומית בתודעת חוסר אונים . הוא היה עסוק בהישרדות אישית, משפחתית וקהילתית . החזון התנ"כי הישראלי, חזון אומת האליטה המשרתת, נגנז, והיהודים עברו לקפסולה של התבדלות, היצמדות למסורת ולהלכה — והמתנה . ללא חיים לאומיים, ללא זיכרון הערכים הלאומיים, ההמתנה היהודית הלכה ותפסה כיוון פסיבי, מדולדל . לא המתנה לשיבתה של האחריות, לדור ולמנהיג שייקח על שכמו שוב את גורל העם, אלא המתנה לנס שיישא את כל היהודים הרחק אל אנחנו, הישראלים 95 הגאולה, בעודם מביטים משתאים במתרחש, מבלי צורך לנקוף אצבע . הופעת המודרנה פקחה את עיניהם של יהודים רבים לרעיון הלאומי המתחדש . הם צפו בע...
אל הספר