אנחנו, היהודים 87 כי הסחורה המבוקשת נגמרה, ורק סחורה גרועה יותר עוד נמצאת . עד שמרתא, שנותרת ללא אוכל, מחפשת שאריות דגן בגללי בהמות, כשהכסף והזהב שלה 62 נעשים חסרי תועלת . האגדה השלישית היא על רבן יוחנן בן זכאי, גדול התנאים בתקופת המשנה . אחיינו של רבן יוחנן היה שורף האסמים הראשי, ראש הבריונים אבא סיקרא . רבן יוחנן שואל אותו יום אחד : עד מתי תעשו כך ותהרגו אותנו ברעב ? ואבא סיקרא עונה לו בכנות : מה אעשה ? 63 אם אומר משהו, אנשיי יהרגו אותי . שלוש אגדות אלה מציירות יחד מצב אחד : העם היהודי בירושלים מרוכז כל כולו בפרטי פרטים, בדקדקנות מגוחכת ובפלפולים . הפיל שבחדר, החורבן עצמו, נעשה שקוף אל מול החשבונות הצרים . שוב ושוב הדמויות באגדות אלה נתקלות בחורבן . שוב ושוב יש להן תירוצים . אי אפשר לקרוא את הסיפורים הללו בלי לזעוק : נו, תגדילו ראש ! למה לא להקריב את הכבש ששלחו הרומאים, אם אחרת, פירוש הדבר הוא חורבן ? למה אתה חוזר בידיים ריקות ושב ומספר למרתא מה נשאר בשוק, ולא קונה את מה שנשאר בטרם ייגמר ? אנחנו, המשרתים 88 חז"ל זועקים את זעקתם דרך אגדות החורבן . הם מספרים על עם שלם, מלא בתלמידי חכמי...
אל הספר