אנחנו, המשרתים 10 וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ . וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ, וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם . וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר, וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ . וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת . ( שמואל א ל, א – ד ) דוד בכה . אנחנו לא בכינו . גופות אחינו ואחיותינו היו פזורות בכביש 232 כאבן שאין לה הופכין . כשעברנו ליד תחנת הדלק השרופה הרכנו את ראשינו, כמו מסונוורים מהאש שירדה ואכלה בנו בלי מעצורים . את המים שצברנו לא הוצאנו דרך העיניים, אלא בהשקיה אובססיבית של הקיבוץ הנטוש : כל צמח, כל עציץ, כל מה שהרגשנו שצריך השקיה . גם גברים בציוד קרבי מלא וחסרי שפה רגשית צריכים להוציא את העצב במים . מה מרגיש לוחם שנשבע להגן ונכשל ? הוא מרגיש כמו אטלס שמחזיק את משא השמיים, אבל אח...
אל הספר