אוליגרכיית הטק 196 ממרכז הארץ, בעוד קבוצות אוכלוסייה שלמות נותרות מחוץ למשחק . לאורך הספר הראינו כי ההבדלים הללו אינם מקריים . הם תוצאה של הטיות לא מודעות במערך המיונים, של נוחות בירוקרטית מצד צה"ל, של הסללה מוקדמת, ושל פרקטיקות של שכפול גנטי ומסלולי חבר מביא חבר . הפערים המהותיים הללו מעלים שאלה מתבקשת : כיצד פותחים את שערי המועדון הזה ? איך מנטרלים את ההטיות המובנות במערכת, ומאפשרים לצעירים מוכשרים מן הפריפריה הגאוגרפית והחברתית להשתלב ? התשובה, למרבה הצער, היא שאת המועדון פותחים בדיוק באותם כלים שבהם סגרו אותו : לא רק באמצעות ידע, אלא גם באמצעות הון תרבותי . התשובה הרשמית והנוחה ביותר של צה"ל להאשמות בדבר חוסר ייצוג היא שהאשמה מוטלת על מערכת החינוך . על פניו, יש לטענה הזאת בסיס . למערכת החינוך הישראלית יש חלק ניכר ביצירת הפערים בין המרכז לפריפריה . שיטת התקצוב הקשיחה של משרד החינוך מותירה את מנהלי בתי הספר ללא גמישות, בעוד רשויות עשירות במרכז הארץ שופכות מתקציבן העצמאי מיליוני שקלים לטובת מגמות טכנולוגיות מתקדמות, הצטיידות והעשרה, משאבים שרשויות חלשות פשוט אינן יכולות להרשות לעצמן ....
אל הספר