ילקוט מורשת "היא גרמנייה ! למה אני צריכה להתחשב ברגשות שלה ? " 217 הכבד, כביכול "תרגום" או "הרחבה" של הסיסמה "העבודה משחררת" לכלל 3 "העבודה ( האמנותית ) משחררת" . גדג' ושיף מציעים להתייחס לכל אותם תוצרים אומנותיים כמעין כמוסת זמן שמשקפת דיאלוג מורכב בין מבטים שונים, לעתים מנוגדים על השואה — מבטים שהם עצמם תוצרים של התקופה המסוימת שבה נכתב או הוצג המחזה, אבל גם של תקופות ומבטים ששייכים לכאורה לתקופות קודמות . ניתוח מורכב זה מחייב תפיסה בין-תחומית שנותנת מקום גם למתודה ההיסטורית, כלומר לדגש על ההתפתחות הליניארית וההקשרים ההיסטוריים של המבטים השונים על השואה, וגם למתודה הסוציולוגית, הנוטה להתמקד 4 בתופעה אחת בהקשריה התאורטיים והחברתיים התרבותיים . התבוננות בהצגות שהועלו בארץ במרוצת השנים ברוח הצעתם של גדג' ושיף עשויה להדגים את ייצוגה המשתנה והדינמי של השואה ואת זיהויים של הגיבורים בזיכרון הקיבוצי הישראלי . עידית גיל היטיבה לתמצת את התמורות העיקריות שחלו בייצוג זה : "תחילה דיברו רק על לוחמי הגטאות והגיבורים . אחרי משפט אייכמן, הושם 5 הדגש על המתים, היום עומדים במרכז — השורדים" . בתוך כך, מ...
אל הספר