ילקוט מורשת נינה ( בוניובקה ) אקהייזר 215 אין ספק שההיסטוריה של היהודים בתקופת השואה לא יכלה להיכתב ללא תיעוד בעל פה . מוסדות מדעיים בארץ ובעולם ריאיינו בשיטתיות שורדי שואה, והראיונות שימשו בסיס לאין-ספור מחקרים . לרשות החוקרים מן הדור הראשון עמד מאגר גדול יחסית של אנשים שחוו את השואה בגיל מבוגר ושהזיכרונות שלהם ממוראותיה היו טריים . ההיסטוריונים של השליש השני של המאה העשרים התמקדו בשחזור העובדות באמצעות חקירת שתי וערב של המרואיינים על בסיס בקיאותם בהיסטוריה . דוגמה לכך היא העדות המצמררת של נינה על מרד גטו ורשה, המובאת בצורה עניינית מאוד, אך מרוחקת רגשית . ההיסטוריונים שהסתמכו על תיעוד בעל פה היו מודעים למגבלות הזיכרון והעריכו את הראיונות על פי מהימנותם . הראיונות שנאספו באותה תקופה הם אוצר בלום של מידע ממקורות ראשוניים, שגם אם נאסף בכלים טכנולוגיים מיושנים, חשיבותו ההיסטורית עצומה . במרוצת השנים התרחב מאוד השימוש בתיעוד בעל פה בתחום ההיסטוריה, אולם בצד השאיפה להתחקות אחר האמת ההיסטורית, כפי שהיא עולה מתוך הזיכרון האנושי, התפתחו מגמות חדשות בתחום ההיסטוריה האוראלית ( Oral history ) , ש...
אל הספר