יהודה באואר לזכרו הכרתי את ישראל כשהיה נציג של להבות הבשן בוועד הפועל של הקיבוץ הארצי, ואני הייתי נציג שובל . לא ידעתי עליו דבר, לבד מזה שהיה שורד שואה . אחרי כן התאבד בנו, והוא לא יכול להישאר בקיבוץ . הוא התקבל בירושלים בידי הפרופ' שמואל אטינגר וכתב את עבודת המוסמך שלו על החסידות . ניסיתי לעזור לו, והוא התקבל למכון ליהדות זמננו . הידידות בינינו התהדקה, והייתי מבקר אותו בביתו לעיתים קרובות . עסקתי במחקר על השואה ולמדתי לקרוא פולנית ויידיש — הוא לא האמין לי אף פעם שאני מבין מה שאני קורא בפולנית, והיה בוחן אותי : "אתה ממש מבין מה שכתוב פה ? " היה שואל . התברר לשנינו שאנחנו מסכימים על עיקרי הדברים ועל כיווני המחקר וסידרנו שחדרו במכון יהיה סמוך לחדרי . הוא היה בא אליי — או להפך — והיינו מדברים על המחקרים שלנו . הוא לא היה נואם גדול, אבל היה מורה גדול . בלי שהחלטנו החלטה חגיגית הלכנו לאותם כיוונים . עם התהדקות החברות בינינו באו גם פעולות פומביות משותפות . פנה אליו ארגון מורים של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית והזמין אותו להרצאה בווירצבורג ( אינני זוכר את השנה ) . הוא בא אליי ואמר שהוא רוצה...
אל הספר