260 עמית ורשיצקי ילקוט מורשת צורות שלטון סמכותניות או דיקטטוריות ) ובין החשיבה המשפטית הליברלית, המנטרלת את גורם ההכרעה . בעיית הלגיטימיות ומצב החירום ברפובליקת ויימאר הביאו להתייצבותם זה מול זה של המומנטים של ההכרעה הריבונית ושל החוקיות האנונימית החלה ללא חריגים ; בכך נחשפו לא רק אוזלת ידה של המחשבה המשפטית הליברלית אלא גם חוסר הרלוונטיות של המושגים המופשטים "תבונה" ו"חירות" לשדה הפוליטי . הפוליטיקה, אליבא דשמיט, היא "א-מוסרית", והאמצעי שלה הוא הכוח : "הסמכות, ולא האמת, יוצרת את החוק" ( עמ' 24 ) . לדעת דינר, דווקא עקרונותיו הפילוסופיים והמשפטיים של שמיט מסבירים את עמדותיו הפוליטיות המעורפלות, הנגועות לא פעם באופורטוניזם, והם הביאוהו להעמיד את עצמו פעם אחר פעם בשירות השררה . אצל האוסהופר, ההוגה המזוהה אולי יותר מכל עם המונח "מרחב מחיה" ( Lebensraum ) , דיכוטומיה זו נקשרת עם המאבק שבין האימפריאליזם הגרמני היבשתי-אוטרקי ובין האימפריאליזם הימי, האנגלו-סקסי, הבורגני והקפיטליסטי . מאבק זה עומד בסימן ההתנגשות שבין האגררי ובין התעשייתי, הכפרי והעירוני, כל מה שהוא בר תפיסה ושאינו בר תפיסה, האו...
אל הספר