קורבנות עירומים, זיכרון מולבש: מחשבות על עדויות מוקדמות ומאוחרות ועל עבודת המחקר

226 רות לין ילקוט מורשת הרשתה לי מפעם לפעם להחסיר לימודים למען אקשיב לעדויות ההיסטוריות . "משם תלמדי יותר", הייתה מסכמת ויוצאת בביטחון לעבודתה . לא פעם נשארתי בבית לבד, ישבתי ליד מכשיר הרדיו בסלון ביתנו . רציתי להביט בפניהם של העדים, אך מהרדיו עלו רק הקולות . את השאר היה עליי לדמיין . כילדה, אני זוכרת יותר מכול את עדותה של רבקה יוסלבסקה במשפט על אודות נפילתה אל בור המתים ; כיצד בפתחו היא נדרשה להתפשט לכבוד המעמד של הריגתה . היורה המנומס ביקש ללמוד על העדפותיה : במי תרצה כי יירה קודם כול, בה או בילדתה ? טיפסתי עם יוסלבסקה בין הגופות המדממות אל פתח הבור, ומשם היא המשיכה לבדה ; צעדה עירומה בין הכפרים מסביב . אחרי יוסלבסקה נשאבתי למסתורין שאפף את הקול של ק . צטניק . נפילתו לבור ועלפונו הלמו בי כמו תיפופו של תוף טמבור — אולי תחילתו של מצעד ההיסטוריה . שמחתי כי כשנפל לא היה עירום . הוא היה עטוף חליפה לבנה וחנוט בעניבה שחורה . קשה להבין מי היה הנופל — ק . צטניק, העד או אולי העדות עצמה . . . קולו המוקפד והמאיים של אב בית הדין חתך את הדממה . ברוחו של אימרה קרטס צעדתי צעד קדימה ולחשתי למכשיר הרד...  אל הספר