סאבששא קללש שתילאשהבמושד 439 ׀ הסמיכות נהיו לסימן ההיכר של שטיינברג . השימוש במבני סמיכות ׀ מפתיעים בצירוף שמות תואר אוקסימורוניים הכניס לשירתו כוח 2 שטיינברג אף שינה את דמות סוגסטיבי חדש ומוזיקליות ייחודית . הדובר, שהייתה תמיד מרכזית כל כך בדרמה של שירתו, מדמות הדנדי לדמות של נזיר מבודד שמקדיש את חייו לצריפת שכיות חמדה של יופי שלוכדות דימויים סוגסטיביים וסותרים . עיסוק זה מרחיק אותו מהחוויה האנושית, ועל כן הדובר בשיריו מצטייר כתלוש מהחברה מטבעו עקב גורמים אישיים ופסיכולוגיים, כאיש מריר ונבדל שאינו חוסך את שבט ביקורתו . ובכל זאת ברצוני להציע כאן סייג להערכה המקובלת ולפיו אין בסגנון של שטיינברג משום קבלת שיח השירה העברית, כמו שטענו בני דורו, וגם לא חלופה לו, כמו שטען זך והמבקרים שהלכו בעקבותיו, אלא משהו באמצע, פשרה כואבת מאוד ולא פשוטה כלל עם שיח זה . אומנם בשיריו החדשים זנח שטיינברג את התנגדותו הכועסת לספרות הלאומית ומצא את מקומו בה, אבל הוא נותר קול ייחודי וחריג . לפני הגירתו לפלשתינה מחה הדובר של שטיינברג נגד דרישתה של הספרות הלאומית לכונן סובייקטיביות אינדיווידואלית וקוהרנטית שמושתת...
אל הספר