סיכום

השביל הנופל אל התהום 436 ׀ [ . . . ] רוח העם, אשר ינק מכל המקורות, ייטיב גם ליצור בתור ׀ סינתיזה, בתור תוצאה מכל מתכונת ורוח וצורה אשר בכל ספרות . הם חושבים, כי הרעיונות, שמוח היהודים קולט, ההרגשות הדבקות בלבבם, צירופי החיים השונים שהיהודים עדים להם בכל הארצות — כי כל זה בדין הוא שיהווה מזיגה נפלאה בספרות המיוחדת לעם הזה . מה גדולה התרמית הכרוכה 120 בסלף הזה ! השירה הסינתטית, האינטרטקסטואלית, שיונקת מכל המקורות, כמו שירתו של שטיינברג, לא תיכלל בהיסטוריה של העברית אלא תטוהר ממנה, תימחק : שפת אבותיכם היא בשבילכם מיטת-סדום, הרבה כנפים יִדוֹנוּ להיקצץ, אבל — האמינו ! — אלה לא היו כנפי נשרים ; לא חך אחד ייאלם, אבל הכי תאמרו להביא אִתְּכֶם לעברית את כל הלהג, את כל עשרת הדיבורים הניזונים מגרגר אחד של 121 עלילה ? הרטוריקה של שטיינברג במאמר "השורה" משלימה את הסיפור שמופיע ב"מסע אבישלום" . על פי ההבנה המשותפת לשני הטקסטים יש להקריב את אבישלום, כמו את הדובר של "רוסלאַנד", על מזבח המיזם הלאומי משום ששירתם היא "שירה אשר לה רק צליל אחד 122 נאמן : צליל הגעגועים של הנפש הכמהה לשוב אל מקור הדברים" . הנ...  אל הספר