לבדרמס ס 371 ׀ מוצגת גלריה רחבה של דמויות וגיבורים : האוקראינים הלאומיים, האב׀ המסורתי, ברטה התרבותית, מויסיי השמאלני . אומנם הדובר שופט את כולם בבוז ובלעג — המהפכה היא הבל בעיניו, השיח הלאומני על אף הכוח והאותנטיות שבו נראה לו אטוויסטי ופרימיטיבי והבורגנות היהודית נלעגת — אבל הלעג הזה אינו מרשיע איש מלבדו . החזות האריסטוקרטית שלו מכסה כאמור על אינדיווידואל במצב של שיתוק רגשי . שטיינברג לא הציג שום עמדה כפסולה עקרונית אלא שיקף את כל העמדות דרך עיניו ועמדותיו של הדובר . זה המבט ששטיינברג טרח להציג כמוטה ולא אמין . 150 היא אינהבמובן זה הפואמה "רוסלאַנד" אינה טקסט ציוני . פוסלת את מציאות החיים בגולה, והבחירה בציונות, אם בחירה כזאת אכן משתמעת מהטקסט, אינה הכרחית ואף לא עניינית אלא רגשית . כמו בשיר "אנה אוליך את יגוני", גם כאן אומר הדובר לנערה, גילום היידישיזם בשירתו, שליבו נוהה אחר סיפור האגדה . לאחר פרסום "רוסלאַנד" חדל שטיינברג לכתוב ביידיש כמעט לחלוטין והצטרף, על פי דרכו, לשורות העלייה השנייה . בפרק הבא אדון בתגובתו להגירה, ובקריאתי נמצאים הנימוקים להחלטה הזאת כבר ב"רוסלאַנד" . הטון המד...
אל הספר