המשל

השביל הנופל אל התהום 368 ׀ הוא תפקידם . הם נועדו כביכול להנהיר מצבים ותפיסות שונות בשיקוף,׀ באנלוגיה או בדמיון . שטיינברג משתמש בפיגורה הזאת בשנינות, והיא מדגישה את העמדה הדקדנטית שלו : משליו אינם מסבירים דבר אלא מאירים את עמדתו האגוצנטרית של הדובר . לדוגמה, משל האב המת ומשל האישה הבוגדנית בפרק השני ב"רוסלאַנד" מציגים את הרגשת הדובר כלפי רוסיה : בזמן שהוא מחפש משל שילכוד את הרגע האפי ניכר שמוקד הרגש הוא תרעומת על שהחמיץ את הרגע הזה ; כאילו הגיע לבית האב שמת אבל לא חווה את העצב . בידיעה שאחרים חלקו ברגש הוא רואה עלבון מתגרה, כמו רוסיה שבגדה בו ואחר כך התגאתה בניאופיה . לפנינו הרגשה ייחודית, נדירה ולא צפויה של סובייקט אנוכי ואגוצנטרי, העצמה היפרבולית שמגינה עליו מפני שיתוף רגש כלשהו, אפילו רגש אוניברסלי בסיסי . שרשראות המשלים הסתומים בפרק השלישי והרביעי מציגות את הסובייקט של שטיינברג בסוגרו, מפורד ופרודתי, ללא כל סיכוי להיות חלק מקהילה או לזכות בעצה או בנחמה . הדובר שוזר שורות ארוכות של משלים קודרים שמהדהדים את אותו הרגש ( " [ . . . ] כמו נוף חסר שדות / כמו עלמה שאין לה חן / כמו הבכי בלי...  אל הספר
מוסד ביאליק