לבדרמס ס 365 ׀ ס'איז אַוועק דער מונדיר׀ און די טיר האָט זיך געשלאָסן נאָר איך גיב זיך נישט קיין ריר, כ'ליג אַלץ ווייַ טער, נאָך און נאָך ס'הייסט : אין שווערן לעבנסיאָך האָט מען איצט מיך אייַ נגעשפּאַנט און מיט גלות-קויט באַגאָסן — 144 ווער, מייַ ן האַרץ, מיט אַלץ באַקאַנט ( "בעל המדים" הלך / והדלת ננעלה — / אבל אני איני זז / אני ממשיך לשכב איני קם . / הווה אומר : בעול חיים כבד רתמו אותי היום / שפכו עליי את רפש הגלות — / אהה, ליבי, הכר נא את הכול ) סיום פתוח זה מעלה שאלות רבות . השימוש בגוף שלישי רבים בלי ציון כינוי הגוף, "שפכו עליי את רפש הגלות", הופך את הצהרת הדובר לעמומה ולא ממוקדת, ועם זה יש הרגשה שהוא כועס על ההשפלה שהשפילוהו ברטה ואימה בכסותן אותו בזבל . אומנם במעשה זה הצילוהו, אבל גם הנכיחו את מעמדו החברתי הנחות, הגלותי . עול החיים הכבד נשמע כמו חובו להן אחרי שהסתכנו ושיקרו בעבורו . הרגשתו משונה ולא סבירה בנסיבות האלה . אין בדבריו הקלה או הכרת טובה, ואפילו לא כעס על הגזענות, על ההפליה ועל ערעור הגבריות . ועם זה אלה הרגשות הנכונים לדובר של שטיינברג . אנוכי, מסוכסך ושקוע בעצמו הוא ...
אל הספר