השביל הנופל אל התהום 290 ׀ אַלץ איז אומעטיק פֿאַרקלערט,׀ כמורע שטייען הוילע ביימער, גראָ דער הימל כאָטש עס טאָגט . ס'וויינט מייַ ן האַרץ און קלאָגט : ווייַ טער שלעפּסטו זיך, דו טרוימער ! ס'שוועבט אַן אומעט אויף דער ערד כ'פֿאָר פֿאַרטאָג מיט מידע פֿערד . כ'פֿֿאָר פֿאַרטאָג מיט מידע פֿערד שװייַ ג, מייַ ן האַרץ, מיר איז באַשערט : דאָרט װוּ אַלע זוכן רו קאָן מייַ ן בליק נישט זוימען לאַנג עפּעס בעסערס טוט מיר באַנג כ'ווייס נישט וואָס דאָס איז און װוּ ; עפּעס בעסערס בין איך ווערט — 8 כ'פֿאָר פֿאַרטאָג מיט מידע פֿערד . ( אני נוסע בעלות השחר עם סוסיי העייפים / הכול מואר באור עגום / עצים חלולים עומדים עגומים / אפורים השמיים, עולה היום / בוכה ליבי ויהום : / קח עצמך הלאה, חולם . / עצב מרחף על הארץ / אני נוסע בעלות השחר עם סוסיי העייפים / / אני נוסע בעלות השחר עם סוסיי העייפים / שתוק, ליבי, לי כך נקבע : / במקום בו כולם מחפשים מרגוע / מבטי שם לרגע ייעצר / דבר מה טוב יותר אותי מצער / איני יודע מה זה או היכן ; / אני ראוי לטוב יותר / אני נוסע בעלות השחר עם סוסיי העייפים ) מבנה השיר מעמת את הרגע הקפוא ...
אל הספר