ס ללששאדתלבששארמבאלש 243 ׀ אמונה בכוחה של התרבות ליצור סמלים שייקראו כאמיתיים ; לא׀ כאובייקטים אמיתיים במציאות החומרית אלא כאינדיקציה אמיתית 121 לאפשרות קונקרטית . נדמה אפוא שבהתמודדותו עם משימת המשורר הזאת קיבל עליו שטיינברג, אחד משלושת היורשים שכתב עליהם ביאליק, את תפקיד הרשע מארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה . שטיינברג העמיד כאן דמות אפלה ואנוכית של משורר דקדנטי ששואל "מה העבודה הזאת לכם ? " ( לכם ולא לו ) . בשאלתו ובביקורתו הוציא את עצמו שטיינברג מכלל השירה הלאומית . לפיכך נקראת שירתו כמו כפירה בָעיקר . העיקר הוא כמובן האמונה בתחייה הלאומית-הרומנטית שהביע ביאליק, ומבקרים ואידאולוגים כמו ברדיצ'בסקי, ברנר וקלוזנר אימצו, עיצבו, 122 ועם זה אין חטאו של שטיינברג התאימו וכוננו כתנאי "לא יעבור" . בעצם השאלה . בהקשר של שירת התחייה, ספק וחוסר אמון הם טופוסים קבועים ונחוצים . חטאו הוא סירובו לשוב ולהאמין . כדי לקיים את משך הזמן, את התגלגלות המסורת בהווה ואת המשך פנטזיית הקִדמה, צריך חזון אחר להחליף את חזונו של המבשר — נשגב אחר שיתקן את חזונו של המבשר אך גם יושפע ממנו ; חזון שיאפשר למשורר הצעיר ...
אל הספר