ס ללששאדתלבששארמבאלש 183 ׀ מעמת את הטון הקליל והלא מחייב של השיר הסטירי עם תמות׀ כבדות כמו ניכור, חרדה מפני המוות ואכזבה . הדובר מופיע בכפל פנים מהסוג שהרגיז את המבקרים : פעם הוא דובר מנותק, כל יודע ובקיא בהלכות העולם ופעם הוא דובר נוכח שמגיב על מציאות נחווית . במרבית השירים הדובר מנהל דיאלוג עם נמען נעדר, ומבנה הדיאלוג שנוצר נראה אליפטי ובו "טבעו האמיתי" של העולם מעומת עם תפיסה אידיאלית מובלעת . ועם זה מדובר במבנה חסר : לעומת מוסכמות הסוגה הסטירית לא הציע שטיינברג שום תיקון נורמטיבי או יעד מוסרי שיצמצם את הפער בין המצוי לרצוי והסתפק בסרטוט קריקטורות גרוטסקיות . בספר זה היצירה הארוכה מרמזת לשירת ההיגיון, לאסתטיקה הארכיטקטונית הנאו-קלאסית של ההשכלה המביעה אמת אוניברסלית . המתח הרטורי בספר מובנה באמצעות הרגרסיה הזאת . לאורך הספר הדובר חושף את השאיפה לעולם סדור וצודק, למערכת רציונלית ואוניברסלית, אותה ציפייה נאורה שכמוסה בסוגה הסטירית . ופעם אחר פעם מסוכלת השאיפה הזאת בסובייקטיביות של הדובר שאי אפשר לצמצמה, כלומר בפסיכולוגיה המעונה שלו, בצורך שלו לפגוע וללעוג במסווה של חשיפת האמת ואמירתה ...
אל הספר