אאדלראשאמ לש 121 ׀ השיח הזה של שטיינברג גילם את האידיאל של היידישיזם שבנופו׀ היה ביאליק קול חשוב אבל לא יחיד, והעברית והיידיש שכנו יחדיו במערכת מורכבת שרכיביה קיימו קשרים מורכבים . יצירתו של שטיינברג 31 את שירתו הוא כתבפעלה כמערכת כזאת, כמו שהראה אהרון קומם . בעברית בדרך כלל ; היידיש נשמרה לפרוזה ; דרמה נכתבה בשתי השפות . שתי השפות ניהלו דיאלוג דומם עם שפות אחרות : עם הסימבוליזם הצרפתי בדמות בודלר וּורלן, עם יצירתם של קנוט המסון ושל צ'כוב, ובעיקר עם מחשבת הדקדנס הרוסית כמובן . שטיינברג חרג מהמודל שלו עצמו לעיתים קרובות . קשרים תמטיים ואסתטיים הדוקים התקיימו בין יצירתו בשפות ובסוגות השונות . הוא אף התנסה בשפה ובסוגה ה"לא נכונה", וסוגה שירית חשובה כמו הפואמה הופיעה ביידיש בלבד . בעברית נמנע שטיינברג מעיסוק במערכת שלמה של בעיות כגון תפקידו הציבורי של המשורר, הצופה לבית ישראל, תפקיד המיתוס באומנות, כוחו המחיה של הטבע והביוגרפיה האישית והבילדונג של המשורר, אבל ביידיש הוא עסק בכל אלה באינטנסיביות . ביידיש הוא גם פיתח רבים מקווי ההיכר של הדובר שיופיע ב"ספר הסטירות" וב"ספר הבדידות", ספרים שתיע...
אל הספר