ימראשירשאיילושסיס דסשדלאוברלקהשבש ללאש 35 ׀ בעברית, ולמרות טענותיהם הקבועות של חוקרים ולפיהן היכרות עם׀ הספרות הרוסית תיטיב עם חוקר הספרות העברית, נותרה העמדה הביקורתית המקובלת בתחומה הלאומי, החד-לשוני והלא השוואתי . היחס לרוסית דומה במקרים רבים ליחס שזכו לו ספרויות "שכנות" של מדינות ריבוניות ששפתן אחרת . הספרות הרוסית נוכחת בדרך כלל כמודל או כהקשר היסטורי שמבהיר את התמונה, אומנם כרקע הכרחי, אך כזה שהיחסים עימו יציבים ופסיביים . ייצוג זה מוזר בהתחשב בעובדה הידועה והברורה שאת רוב הספרות העברית ( והיידית ) כתבו יהודים רוסים שדיברו וקראו רוסית, הכירו את העולם סביבם בתיווך התרבות הרוסית ואימצו בחדווה את נקודת מבטה הייחודית . במונחים פסיכולוגיים ודוריים מקובל לראות בהימנעות מהנכחת ההקשר הרוסי בספרות העברית תהליך אֵבל והיפרדות שנחוצים לזהות העצמית, כמו 1 כך למשל ניתן לפרש את הלא מודע הפוליטישהסבירה חמוטל בר-יוסף, המניע את התקפתו של נתן זך על שירת אלתרמן, וכמו שכתבה, נכח ההקשר הרוסי בכול עד שנות השישים של המאה ה- ,20 ואף שנוּסח המהפך הפואטי במונחים אחרים, הוא היה ניסיון להחליף את המסורת 2 זך ...
אל הספר