על המצאת מסור ת, התמזרחות ואטביזם ציוני – מוז יקלי | 97 נשמעת בשירינו, וצלצולה מעורר געגועים וכמיהה לנעלה, לחגיגי, ליפה בנשים ולבחיר-דודים . הנה היא עולה הקווינטה, מקוטרת סלסולי חן בשאלה הסקרנית- מלאת-הקנאה של השיר : "מה דודך מדוד ? " . והנה היא חוזרת ונשנית בשלווה ונחת, בקבלת הפנים של מלאכי השלום . עתיקה היא הקווינטה, אך הבעתה חדשה . שירי ארץ ישראל עשירים בחידושים הנובעים מהרגשת השמחה בחג האסיף, בחג הגז . ארץ ישראל פרקה עול מגב שחוח והרנינה את ליבנו בצלילים חדשים . הרועה קולטם במרעה, הדייג מקשיב להם עם שחר, הקומפוזיטור מרגיש אותם בכל נימי נפשו . במשך הזמן יצטרפו כולם לשיר החדש, שיר אונים וכוח . אלי על, אל על . 97 הר ציון נגאל ! ניסוחיו אלה של רבינא הם דוגמאות מצוינות למיתוס האטביסטי שהילך קסם על התרבות הארצישראלית באותן שנים והשפיע עליה רבות . מבלי לומר דברים מפורשים, הוא מאמץ בהם את טענת קיומו של דנ"א מוזיקלי-לאומי ששרד אלפי שנות גלות ומתקיים עדיין כיום בטעמי המקרא של עדות ישראל, וכעת יפרה את תחייתנו המוזיקלית . רעיונות אידלזון נמצאים בשיא פריחתם ומזינים את עמדות המלחינים, המוזיקולוג...
אל הספר