הסיבות להענשתן של אשור ובבל בנבואות ישעיהו בן אמוץ וישעיה השני

[ 51 ] הסיב ות ל ה ענשתן של א ש ו ר ובב ל ב נב וא ו ת י ש ע יהו ב ן אמו ץ ו י ש עיה השני בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) כמטה זעם ביד ה' — משמעה הוא שה' עצמו הוא הפועל, ובידה אין כל אפשרות בחירה . לעומת זאת, אין נאמר על בבל כי ה' ציווה אותה על מעשיה כלפי ישראל, אלא שהוא נתנם בידה ובכך אפשר לה לפגוע בהם . אוסוולט ממשיל את המצב בפרק מז להסרת השמירה מן הכרם והפקרתו, כך שמתאפשר לחיות 58 להבדל זה יש השלכה לגבי הבנת החטא של כל אחת להיכנס ולהשחית . מהאומות . אם מדובר בהפקרה, יש פתח להבנה שהאויב פעל באופן עצמאי ( ה' הפקיר — האויב ניצל ופעל, מבחירתו ) , ולכן קשה יותר להאשים אותו בכך שלא הבין מי שלחו ודווקא מתאים במקרה זה לטעון כנגדו שעשה יותר מדי . מנגד, אם האמירה היא שה' ציווה או שהחזיק באויב ככלי זעמו, כמו במקרה של אשור, קשה יותר לטעון שחרג מגבולות שליחותו . עיקר הטענה כלפיו היא דווקא שלא הבין שפעל בתוקף צו האל ולא בזכות כוחו . 2 . בחירת הדימויים בהשוואה בין היחידות, בולט ביותר הדיבור על אשור בלשון זכר ועל בבל בלשון נקבה . אשור מיוצגת באמצעות מלכּהּ, המסמל גבריות ולכן כוח רב . בבל מיוצגת בדמות אישה...  אל הספר