״לשפוך דם חנם ולהושיע אדני לו״: טענותיה של אביגיל ומשמעותן

[ 6 ] ש ר ה ש ו ר ץ בית מקרא סח / א ( תשפ"ג ) א . טענותיה של אביגיל נאומה של אביגיל לדוד ( שמ״א כה 24 - 31 ) זכה להערכה רבה הודות לאמצעיו 1 בזכותם הצליחה אביגיל הרטוריים המתוחכמים ומבנהו האמנותי המשוכלל . לרכוש את אמונו של דוד ולהפיג את חמתו . אולם, מאחר שמדובר בנאום שכנוע לבו של הנאום והיסוד החשוב ביותר שלו הוא הרכיב הארגומנטי בהיותו צירו 2 מהי טענתה העקרונית של אביגיל ? בדבריה לדוד היא חוזרת הלוגי המרכזי . פעמיים על הדרישה שיימנע מלשפוך דם חנם ולהושיע את עצמו : ״וְעַתָּה אֲדֹנִי א ) ; ״וְלֹא חַי ה׳ וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה׳ מִבּוֹא בְדָמִי ם וְה וֹשֵׁעַיָדְךָלָךְ״ ( 26 תִהְיֶה זֹאת לְךָלְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְדָּם חִנָּם וּלְה וֹשִׁי עַאֲדֹנִי ל וֹ״ ( 31 ) , וגם דוד ציין זאת בדבריו לאביגיל לאחר המפגש עמה : ״וּבָרוּךְטַעְמֵךְ 3 וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִי ם וְה וֹשֵׁעַיָדִי לִי ״ ( 33 ) . זהו אפוא מוקד הטיעון של נאומה והוא מהווה פרשנות ע ר כ י ת לתוכניתו ה מ ע ש י ת של דוד לפגוע בבית נבל ( 22 ) , עליה שמעה מהנער שה...  אל הספר